פסק-דין בתיק תא"מ 4273-08

התובעת הגישה תביעת שיבוב על סך 8,056 ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 6.8.07 בה היו מעורבים שלושה רכבים.

לטענת התובעת, הרכב הנפגע (להלן: "רכב התובעת") נהוג על ידי גב' לימור סויסה (להלן: "המבוטחת") נפגע מאחור על ידי רכב נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע 1") ולאחר מכן רכב נהוג על ידי הנתבע 2 (להלן: רכב הנתבע 2), שנסע מאחורי רכב הנתבע 1, התנגש ברכב הנתבע 1 והדף אותו לעבר רכב התובעת.

המבוטחת העידה כי הרגישה 2 מכות ברכבה, הראשונה קלה ופחות משמעותית והשנייה חזקה יותר. המבוטחת אישרה כי קיבלה תשלום מהנתבע 2 בסך 650 ש"ח אולם טענה כי מדובר בתשלום בגין ההשתתפות העצמית שלה.

לטענת הנתבע 1, רכב הנתבע 2 פגע ברכבו והדף אותו לעבר רכבה של התובעת.

לעניין זה נטען כי הנתבע 2 שילם לנתבע 1 ולתובעת פיצוי.

כן נטען כי הנזקים הנטענים מופרכים וחסרי כל יסוד.

יצוין כי הנתבע 1 לא התייצב לדיון ולדיון התייצב בא כוחו בלבד.

לטענת הנתבע 2 הוא התנגש ברכב הנתבע 1 מאחור עקב עצירה פתאומית של רכב הנתבע 1 בעת התנגשותו ברכב התובעת. לעניין זה נטען כי הוא לא הדף את רכב הנתבע 1 לעבר רכב התובעת בעת ההתנגשות שכן עוצמת המכה מההתנגשות היתה קלה ולא מספיקה על מנת להדוף את רכב הנתבע 1.

הנתבע 2 טען כי לאחר התאונה ובעקבות יעוץ משפטי שקיבל, שילם למבוטחת וכן לבעל רכב הנתבע 1 כספים וכי סבר שבכך בא העניין לסיומו.

לעניין הנזק טען הנתבע 2 כי מדובר בפגיעה קלה בפגוש האחורי ברכב התובעת.

בעדותו העיד הנתבע 2 כי הוא נסע במהירות לא גבוהה והתנגש ברכב האמצעי בקלות שכן לרכבו לא נגרם כל רכב.

כאשר נשאל הנתבע 2 אם ראה את הנזק שהיה לרכב האמצעי (רכב הנתבע 1) השיב כי ראה את הנזק, כי היה נזק מקדימה והיה נזק מאחורה אבל ציין כי אין הוא יודע אם הנזק היה מהתאונה או מלפני כן. לעניין זה ציין כי לא נשברו פנסים אלא רק הטמבון קצת נפגע מאחור (עמ' 12 שורות 10 - 14 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את עדויות הנהגים (למעט הנתבע 1 שלא התייצב לדיון), מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל כנגד שני הנתבעים, כאשר בין הנתבעים לבין עצמם יפורט שיעור החלוקה בהמשך.

המבוטחת העידה, כאמור, כי הרגישה 2 מכות נפרדות. עדותה לא נסתרה והיתה רציפה ואמינה. בנוסף, אני נותנת אמון בעדותה שכן מדובר ברכב שנפגע מאחור ולכן אין לה עניין בשאלת ההשתתפות או חלוקת האחריות היחסית בין כלי הרכב הפוגעים. יתירה מזו, המבוטחת העידה כי כבר קיבלה מהנתבע 2 את ההשתתפות העצמית ומכאן שאין לה אינטרס בתובענה ומדובר בעדות ניטראלית המשקפת, על פי התרשמותי, את אשר אירע.  לאמור יש להוסיף כי גם בהודעה על תאונת רכב שמסרה המבוטחת ביום 7.8.07, יום לאחר התאונה, מופיע אותו תיאור של האירועים.

מאחר ומדובר בשתי פגיעות, כלומר רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעת ולאחר מכן הצטרף רכב הנתבע 2 לתאונה הקיימת, הרי שהאחריות הראשונית לפגיעה היא של רכב הנתבע 1.

עם זאת, התובעת העידה כי הפגיעה הראשונה היתה קלה יותר מזו השנייה.

לאור האמור אני קובעת כי שני הנתבעים חבים באחריות לפגיעה ברכב התובעת.

הואיל ולא ניתן לקבוע בוודאות מה חלקה של כל אחת מן הפגיעות בנזק שנגרם לרכב התובעת והדבר אינו עולה מחוות דעת השמאי וכאשר מחד, רכב הנתבע 1 הוא הראשון שגרם לנזק ולכן האחריות הראשונית לפגיעה היא שלו, ומאידך, העידה התובעת כי הפגיעה השנייה היתה חזקה יותר, אני סבורה כי נכון לחלק את האחריות בין הנתבעים כך שכל אחד מהם חב בשיעור של 50%.

עניין נוסף שיש לבחון הינו האם התשלום שבוצע על ידי הנתבע 2 למבוטחת חוסם את תביעת המבטחת נגדו. בפסיקה נקבע כי אם הסכם פשרה נעשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבטחת ואם הסכם הפשרה מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור אל הנתבע בעניין התאונה, תהיה המבטחת מנועה מלהגיש תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 64, תא"מ (עפולה) 1045-06-08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו מיכל ואח' (פורסם במאגר מידע ממוחשב)).